פסק-דין בתיק ה"פ 001559/04

בפניי בקשה לאישור פסק בוררות מיום 5.7.04 שהוגשה בתיק ה.פ. 1559/04 על ידי המבקשים ביום 29.11.04.

המשיבות הגישו בקשה נושאת כותרת "התנגדות לאישור פסק בורר" בתיק ה.פ. 1625/04 ביום 13.12.04.

1.         הרקע

א.         ביום 5.7.04 ניתן על ידי שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מר גבריאל בך פסק בוררות בתובענה שבין המבקש מס' 1, עו"ד יוסי נאמן (להלן: "עו"ד נאמן"), לבין המשיבות האחיות, דליה וגאולה אשל. על פי פסק הבוררות חויבו המשיבות לשלם למבקש סך של כ-280,000$.

ב.         ביום 26.8.04 הוגשה על ידי המשיבות בקשה בת.א. 2172/04 לטען ביניים, בו טענו כי הן מוכנות לשלם את חובן על פי פסק הבוררות, אך לאור ריבוי העיקולים והתביעות בקשר לסכום שהן חויבו לשלם הן פנו לבית המשפט בבקשה להורות להן למי לשלם את הסכום: האם למבקש מס' 2, האם למבקש מס' 3 או למי שלטובתם נרשמו העיקולים.

ג.          עו"ד נאמן, שלטובתו ניתן פסק הבורר, הודיע במסגרת הבקשה לטען ביניים, כי מאחר והזכויות הומחו ושועבדו על ידו לטובת עו"ד פרי ובנק הפועלים בחלקים שווים (הם המבקשים 2 ו-3), אין לו עניין בבקשה. בהסכמתו ניתן צו גודר, והוא נמחק מהבקשה.

בהתאם לכך, ובהתאם להמלצת בית המשפט הודיעו המשיבות כאן כי הן חוזרות בהן מהבקשה, וביום 17/11/04 ניתן פסק דין לפיו נמחק טען הביניים.

ביום 08.12.04 ניתן פסק דין משלים על ידי כב' השופטת אחיטוב אשר הורה למשיבות להפקיד את כספי הבוררות בקופת בית המשפט. עד היום הסכום לא הופקד.

2.         טענת המבקשים

כל טענת המבקשים היא לאשר את פסק הבורר, על מנת שיוכלו להגישו לביצוע ולגבות את הסכומים שנפסקו.

המבקשים 2 ו-3 טוענים שלאור העובדה שהזוכה על פי פסק הבורר, עו"ד נאמן, המחה להם את מלוא זכויותיו על פי פסק הבוררות, הרי שהם נכנסים בנעליו ומשמשים כחליפיו ורשאים לבקש את אישור פסק הבוררות. זאת בהתאם לסעיף 20 לחוק המשכון, תשכ"ז- 1967, שזו לשונו:

"20. מימוש זכות שמושכנה

מושכנה זכות שיש לחייב כלפי אדם אחר, רשאי הנושה לממשה כשם שהחייב היה יכול לממשה; הוא רשאי לעשות כן אף אם חל המועד לקיום הזכות לפני המועד לקיום החיוב המובטח; והכל באין קביעה אחרת בהסכם המישכון".

עו"ד נאמן הדגיש כי הוא למעשה מבקש פורמאלי, שהרי הוא המחה את מלוא זכויותיו למבקשים 2 ו-3, וכל בקשתם של המבקשים היא לאשר את פסק הבוררות.

3.         טענת המשיבות

ב"כ המשיבות מעלה טענה תמוהה ביותר וטוען כי משניתן צו גודר, לפיו נקבע כי אין למבקש 1 זכויות ע"פ פסק הבורר, הוא אינו רשאי להגיש בקשה לאישור פסק הבורר. מי שהמחה את זכויותיו, אינו יכול להמשיך ולהחזיק בהן, ולכן גם איננו יכול להגיש בקשה לאישור פסק הבורר. לגבי המבקשים 2-3 הוא טוען כי גם הם אינם יכולים לבקש את אישורו של פסק הבורר, שהרי אין להם כל זכויות. לטענתו, רק הצדדים לבוררות רשאים לפנות בבקשה לאישור פסק בורר. למעשה מנסות המשיבות לעקוף בדרך זו את חובת התשלום כאשר הן טוענות שלאף אחד מהמבקשים אין זכות להגיש בקשה לאישור פסק הבורר.

4.         דיון

בפתח הדברים ייאמר שטענותיהן של המשיבות נטענות בחוסר תום לב.

ראשית, המשיבות לא ניצלו זכותן לבקש את ביטול פסק הבוררות במועד הקבוע בחוק, ועל כן דין הבקשה שהגישו בה.פ. 1625/04 שהיא התנגדות לאישור פסק הבורר - דינה להידחות על הסף.

בקשה לביטול פסק בורר ניתן להגיש ע"פ החוק רק תוך 45 יום ממתן הפסק, כפי שנקבע בסעיף 27 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968. כמן כן נקבע בסעיף 23(ב) כי:

(ב) לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו. "

5.         זכותו של צד לבקש ביטול פסק בורר עומדת לו רק תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבורר, ומשלא נקט צד בפעולה זו - אין הוא יכול עוד לבוא ולעתור לביטול פסק הבורר מכל סיבה שהיא. במקרה זה המשיבות לא ביקשו לבטל את פסק הבורר, ואף הצהירו בטען הביניים שהגישו שברצונן לשלם חובן. משכך נתנו למעשה הסכמתן לאישורו. מאידך בקשה לאישור פסק בורר ניתן להגיש בכל עת.

6.         טענתם של המשיבות מקוממת! העובדה שהזוכה על פי פסק הבורר המחה את זכויותיו, אין בה כדי לבטל את פסק הבוררות (ראה: פרופ' ס. אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" (מהדורה שלישית) 48), או לשלול את זכותו לבקש לאשר את פסק הבורר.